פסק-דין בתיק בג"ץ 1139/04

השופט מ' חשין:

           בקשה לביטולו של צו מעצר מינהלי.

           העותר נעצר ביום 22.11.02 במסגרת הלחימה בתשתית הטרור הפלסטינית באיזור. לעותר עבר ביטחוני כבד, בכלל זה הרשעות בעבירות של זריקת חפץ מבעיר וייצור נשק. כן ישב העותר בעבר במעצר מינהלי על-פי צווים של המפקד הצבאי. ביום 3.12.02 הורה מפקד צבאי לאיזור איו"ש על מעצרו המינהלי של העותר לתקופה של 6 חודשים, וביום 2.6.03 שב מפקד צבאי באיזור איו"ש והורה על מעצרו המינהלי לתקופה של 6 חודשים נוספים, עד ליום 1.12.03. הצווים אושרו בביקורות שיפוטיות -  כנדרש על-פי צו בדבר מעצרים מינהליים (הוראת שעה) (יהודה והשומרון) (מס' 1226), תשמ"ח-1988 - הן בידי שופטים משפטאיים של בית המשפט הצבאי הן בידי בית המשפט הצבאי לערעורים. ביום 23.11.03 הורה מפקד צבאי באיזור איו"ש על הארכת מעצרו המינהלי של העותר עד ליום 31.5.04. צו ההארכה נדון לפני שופט משפטאי אשר דן בו בביקורת שיפוטית, ולסופו של דיון החליט השופט על קיצור תקופת המעצר בכחודשיים ימים. השופט הדגיש בהחלטתו כי קיצור התקופה - עד ליום 31.3.04 - אין לראותו כקיצור מהותי וכי כל תכליתו אינה אלא לבחון את עניינו של העותר במועד מוקדם יותר. העותר ערר על החלטה זו, אך המישנה לנשיא בית המשפט הצבאי לערעורים החליט לדחות את טיעוניו של העותר ואישר את החלטתה של הערכאה הראשונה. על החלטה זו האחרונה הערר שלפנינו.

           באת-כוח העותר טענה לפנינו כי מעצרו של העותר אין לו הצדק וכי הגיע עת לשחררו לדרכו. יתר-על-כן, כך הוסיפה וטענה עו"ד צמל, ככל שמעצרו של אדם מתמשך והולך, כן נדרש יותר ויותר קיומו של חומר ראיות המצדיק את המשך המעצר. מסוכנותו של אדם, כך טענה עו"ד צמל, מתקהה והולכת עם הזמן, וככל שמתמשך והולך המעצר המינהלי חייב שיהיה לפני הרשות המוסמכת חומר ראיות חדש יותר וטוב יותר. אנו מסכימים אך למיקצת מטענתה של עו"ד צמל. נסכים עימה, כמובן, כי ככל שמעצר מינהלי מתמשך והולך כן עשוי האיזון בין השיקולים הנוגדים להשתנות, ולטובתו של העציר. ואולם לא נסכים עימה כי יש בהכרח צורך בחומר ראיות חדש יותר וטוב יותר, כלשונה. בכל שעה ובכל עת שומה עליה על הרשות המוסמכת להעמיד את השיקולים הנוגדים אלה-כנגד-אלה לעת השיקול, וכל מקרה ונסיבותיו. ראו והשוו: בג"ץ 5784/03 סלאמהנ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש (טרם פורסם). השאלה בכל מקרה ומקרה תיסוב על אודות עוצמת הסיכון הנשקף מן העציר לחייהם ולביטחונם של היחיד והכלל, ומנגד, כמובן, זכותו של האדם לחופש.

           שמענו את המשיבים בדלתיים סגורות - כמונו כערכאות השיפוטיות שקדמו לנו - וקראנו חומר בכתובים שהונח לפנינו. חומר ראיות זה, כך סבורים אנו, אין מקום לגלותו לעותר, אף לא מיקצתו, והכל לטובת ביטחון הציבור ושמירה על חיי-אדם. החומר בכתובים וההשלמות על-פה שיכנעונו, כשם ששיכנעו את הערכאות שקדמו לנו, כי מסוכנותו של העותר ליחיד ולכלל מסוכנות רבה היא ביותר וכי אין פגם או סירכה בהחלטה לעוצרו כפי שהוחלט ולו לאחר תקופה לא קצרה שהוא עצור במעצר מינהלי.

           עו"ד צמל הוסיפה וטענה לפנינו כי יש וראוי לבחון חלופות מעצר לעותר, בהן שיחרורו בתנאים ולו תנאים מכבידים. טענה זו נבחנה לעת הביקורת השיפוטית האחרונה שנערכה על צו המעצר המינהלי, ודעתנו כדעת השופט המשפטאי היא כי החלופות שהוצעו בידי העותר אינן חלופות ראויות בשים-לב למסוכנותו. הועלה רעיון שהעותר יעתיק את מקום מגוריו לחו"ל לתקופת שנים, והמשיבים היו נכונים לשקול אפשרות זו, אלא שהעותר דחה אותה. נמצא לנו אפוא שגם חלופת מעצר ראוייה אין לפנינו.

           סוף דבר: לא מצאנו עילה להתערב בהחלטת הרשויות לעצור את העותר במעצר מינהלי, ואנו מחליטים לדחות את העתירה.

היום, ד' באדר תשס"ד (26.2.2004).

ש ו פ ט                                      ש ו פ ט ת                                   ש ו פ ט   

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: